Yevamoth
Daf 33a
משנה: בְּאֵי זֶה צַד עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּמַאֲמָר בְּזוֹ שְׁנֵי גִיטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ שְׁנֵי גִיטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בְּזוֹ וְגֵט לְזוֹ צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בְּזוֹ וְחָלַץ לְזוֹ הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט.
Traduction
Si un beau-frère, ayant deux belle-sœurs veuves qui lui incombent par lévirat, promet le mariage à chacune d'elles, il devra remettre d'abord un acte de divorce à chacune (240)Selon l'avis des autres sages au 1, la promesse serait valable même pour la seconde belle-sÏur. d'elles, et se laisser déchausser par l'une d'elles. S'il promet à l'une de l'épouser, et remet à l'autre un acte de divorce, il devra remettre aussi un acte de divorce à la première et se laisser déchausser (241)Le divorce d'avec la seconde provoque l'interdit d'union même avec la première; donc le beau-frère devra remettre le divorce, en raison de sa promesse, et, de plus, se laisser déchausser pour se dégager du lévirat.. Si, après avoir promis le mariage à l'une, il cohabite avec l'autre, il devra les divorcer toutes deux (l'une à cause de la promesse, l'autre à cause de la cohabitation), puis se laisser déchausser par l'une d'elles afin de dégager l'autre du devoir de lévirat). S'il promet à l'une le mariage, et se laisse déchausser par l'autre (242)Cf. ci-après, 12, 8, fin., il devra remettre un acte de divorce à la première.
Pnei Moshe non traduit
מתני' באיזה צד. כיצד שתי יבמות ליבם אחד:
צריכות שני גיטין. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר ויבומי לא דהיכי ליעבוד אי לייבם לתרווייהו הוי ליה שני בתים ולחדא נמי לא דהואיל וחבירתה אגידה ביה ה''ל בונה שני בתים ומכיון דיהיב גיטא דחדא קם עליה בלא יבנה אף לשניה וצריכה נמי גט:
וחליצה לאחת מהן. ופוטרת צרתה:
מאמר בזו ובעל לזו. צריכות שני גיטין זו גט למאמרו וזו לביאתו:
וחליצה לאחת מהן. ופוטרת צרתה דבגט לחודה לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא:
מאמר בזו וגט לזו. פסל גט האחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:
מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה. בעלת המאמר צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מיפקעה למאמרו:
נָתַן גֵּט וְחָלַץ אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. וְלֹא כְבָר תַּנִּינָן. אֵין לְאַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. בְּגִין נִיתְנִינֵיהּ דְּבַתְרָא אֶחָד יְבָמָה וְאֶחָד שְׁתֵּי יְבָמוֹת. אִילּוּ הַמְּקַדֵּשׁ חֲלוּצָתוֹ שֶׁמָּא תָֽפְשׂוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. תִּיפְתָּר אִי כְרִבִּי שֶׁלֹּא לְדַעַת. אוֹ דִבְרֵי הַכֹּל בְּמִתְכַּוֵּין לִקְנוֹתָהּ לְשׁוּם מַאֲמָר יְבִמְתּוֹ וְאֵינָהּ יְבִימְתּוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. 33a וְתַנֵּי כֵן. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין קוֹנִין אֶלָּא לְדַעַת. מוֹדֶה רִבִּי בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאֵינָן קוֹנִין אֶלָּא לְדַעַת. וּמַאי טַעֲמָא דְרִבִּי. בִּיאָה קוֹנָה וּמַאֲמָר קוֹנֶה. מַה בִּיאָה קוֹנָה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת אַף הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וּכְמַה דְרִבִּי אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. כָּךְ הוּא אוֹמֵר. הַגֵּט פּוֹטֵר בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְלָמָּה רִבִּי אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. שֶׁכֵּן בִּיאָה בְגָדוֹל קוֹנָה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְיִפְטוֹר הַגֵּט שֶׁלֹּא לְדַעַת וַחֲלִיצָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶלָּא לְדַעַת.
Traduction
'' Si après la remise de l'acte de divorce, est-il dit, le beau-frère se fait déchausser, nul acte postérieur n'a de valeur. '' -Mais n'est-ce pas déjà dit au commencement? - On l'a répété, afin de pouvoir ajouter à la suite: '' soit une belle-sœur, soit deux. '' - Puisque notre Mishna parle du cas où, après avoir opéré le déchaussement, le beau-frère a de nouveau promis le mariage, est-ce à dire, si l'on consacre comme femme celle qui vous a déchaussé, que le mariage n'est pas effectif? (est-ce qu'après le déchaussement valable, le mariage est sans effet?) On peut expliquer la Mishna, soit d'après les rabbins en supposant une promesse inconsciente, soit d'après Rabbi qui admet seulement la validité du mariage avec celle qui a déchaussé s'il y a bien eu consécration en vue du mariage, mais non si c'est pour tenir sa promesse faite à la belle-sœur, car elle ne lui incombe qu'imparfaitement. En effet, dit R. Aba, on a enseigné: la promesse engage, qu'elle ait été faite sciemment ou non, selon Rabbi; les autres sages disent qu'elle engage seulement au cas où elle a eu lieu sciemment. Toutefois, Rabbi se range à l'avis des autres sages et dit que le mariage doit être fait en connaissance de cause pour entraîner l'acquisition. Voici la raison de son avis: la cohabitation comme la promesse fait acquérir la femme; comme la première est effective en tous cas (même inconsciemment), il en sera de même de la promesse. Et puisque Rabbi déclare que la promesse équivaut à l'acquisition, même si elle est inconsciente, l'effet de l'acte du divorce aura-t-il une égale valeur aux deux cas pour libérer la belle-sœur? -Non, car s'il est vrai que Rabbi accorde autant de valeur à la promesse inconsciente qu'à celle qui est consciente, c'est que la cohabitation entre gens nubiles est en tous cas effective, même inconsciente, tandis qu'on ne saurait admettre qu'un acte de divorce libère s'il a été remis inconsciemment, lorsque l'acte du déchaussement doit être conscient, pour libérer la veuve du lévirat.
Pnei Moshe non traduit
נתן גט וחלץ כו'. ולא כבר תנינן ברישא אין אחר כו':
ומשני בגין ניתנינה דבתרה. בשביל דתני בסיפא וא' ב' יבמות דאי מרישא ה''א דוקא ביבמה א' אין כלום לאחר חליצה דחלוצתו היא:
אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו בה קידושין. בתמי' ואחלץ ועשה מאמר קאי ואחר חליצה כשירה ודאי לא תפסי בה קידושין דהא אליבא דר''ע קיימינן ואמאי איצטריך למיתני:
ומשני תיפתר אי כרבי ושלא לדעת. היה מאמר וס''ל דהמאמר קונה בע''כ. והדברים הללו קשים להולמן דאי אליבא דר''ע מי עדיפא שלא לדעת מלדעת ועוד דהיא גופה אתא לאשמועינן דכר''ע אתיא ומאי קשיא ליה וכדאמרינן בבבלי דאין הדברים הללו אמורי' אלא לר''ע. לכך נראה דה''ג שמא לא תפסו בה הקידושין דהאי תלמודא לא מוקי למתני' כר''ע ולבתר תירוצא דרבי יוסי דלעיל שהיה יבמה כהן כו' א''נ לעיל דמוקי כר''ע אברייתא דאמרה פסולה מלאכול בתרומה קאי אבל מתני' מוקי לה כד''ה ולא כשיטת הבבלי והילכך פריך שמא לא תפסו בה הקידושין. ובשינויא נמי איפכא גרסינן אי כרבי במתכוין לקנותה לשום מאמר ביבמתו ואינה יבמתו ואי כרבנן שלא לדעת. וה''פ דלרבי דס''ל נמי כרבנן בזה דקידושין תופסין בחלוצה אלא דדוקא שקידשה לשם אישות בקידושין גמורין אבל אם קידשה לשם מאמר ביבמתו אינן קידושין דאינה יבמתו באמת שהרי אין כאן צד יבום וקידושי טעות הוו והכי אמר בבבלי בהדיא דף נ''ב והילכך אם קידשה לשם מאמר אינו כלום ואי כרבנן דרבי דהכא דלא מחלקי וס''ל דלעולם תופסין בה מוקמי מתני' במאמר שלא מדעת ולטעמייהו אזלי דפליגי נמי בעלמא ארבי דמאמר בע''כ לא הוי מאמר. ואי גרסינן למאי דאפכי או דברי הכל ושלא לדעת ולא למחוק כ''כ צריך לדחוק ולפרש דבזה רבי נמי מודה דלא הוי מאמר בע''כ כלום הואיל ואחר חליצה היא ולכ''ע כרבנן דר''ע אתיא. ועם כל זה לא רציתי לשלוח יד ולהגיה כאן:
ותני כן. דפליגי ר' ורבנן במאמר בע''כ. וגרסינן לפלוגתייהו בבלי פ' כיצד דף י''ט:
מה ביאה. ביבמה קונה בע''כ כדדרשינן בפרקין דלקמן מויבמה וטעמייהו דרבנן מסיק התם דניחא להו למילף מילי דקידושין מקידושין דעלמא דמדעתה נינהו:
וכמה דר' כו'. לשון בעיא היא מי נימא דלר' הגט פוטר בע''כ ביבמה כמו המאמר:
ופשוט לה ולמה רבי אומר כו'.כלומר דמה טעם דרבי דמאמר קונה בע''כ דגמר מביאה דגדול כלומר דשייכא ביה דעת. והילכך מאמר שפיר הוא דשייך לילף מביאה דתרווייהו לקנות הן:
אבל ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת. דבגט ודאי ילפינן מחלוצה דשניהם לפטור הן ולחליצה צריך שיהו מתכוונין לפטור. ובבבלי לא מצינו בהדיא בדין גט שלא לדעת אלא דמשמע משם דכל גט דפוסל בכהונה פוסל ביבמה וכ''פ הרמב''ם פ''ה מהלכות יבום הלכה א':
Yevamoth
Daf 33b
משנה: חָלַץ וְחָלַץ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר נָתַן גֵּט וּבַעָל אוֹ בָּעַל וּבָעל אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר. נָתַן גֵּט וְחָלַץ אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת בֵּין שְׁנֵי יְבָמִים לִיבָמָה אַחַת.
Traduction
Si quelqu'un s'est laissé déchausser par l'une de ses belles-sœurs, puis par l'autre, ou s'il s'est laissé déchausser par l'une, et a promis le mariage à l'autre, ou s'il lui a remis un acte de divorce (après le déchaussement), ou s'il a cohabité avec elle, ou si après avoir cohabité avec l'une il en a fait autant avec l'autre, ou s'il a ensuite promis le mariage à la seconde, ou lui a remis le divorce, ou s'est laissé déchausser par elle, ce qui a été accompli après le déchaussement (ce qui est fait pour la seconde) n'a plus de valeur juridique à ce moment pour le lévirat, soit qu'il s'agisse d'un beau-frère en présence de deux belles-sœurs, soit de deux beaux-frères pour une seule belle-sœur.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חלץ וחלץ. שחלץ לזו וחזר וחלץ לזו וכן חלץ לזו ועשה מאמר לזו או שנתן גט לזו אחר חליצת הראשונה או בעל לזו אחר חליצת הראשונה על כל אלו קתני בסיפא אין אחר חליצה כלום דלאחר שחלץ להראשונה אין כאן זיקת יבמין ואין מעשה האחרון כלום:
או בעל ובעל. שהיתה ביאה בתחילה בעל לזו ובעל לזו או בעל לזו ועשה מאמר לזו או נתן גט לזו אחר ביאה הראשונה או חלץ לזו אחר ביאת ראשונה ועל כל אלו שייך לומר אין אחר ביאה כלום דאין אחר ביאת ראשינה כלום ומעשה האחרון לא חשיבא כלום ומותר בקרובות שני' ודקתני אין אחר חליצה כלום ארישא קאי וכדפרישי' והתרת יבמה לשוק עדיפא לי' למיתני כדלעיל הל' ד':
ובין שני יבמין ליבמה אחת. בכל הני דינים האמורים למעלה ביבם א' ושתי יבמות:
מתני' חלץ ועשה מאמר. האי דינא תנינן לעיל הלכה ד' והא דהדר תני לה הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני דחליצה לעולם אין אחריה כלום ובביאה דוקא כשהיא בתחלה ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:
משנה: גֵּט לְזוֹ וְגֵט לְזוֹ צְרִיכוֹת הִימֶּינּוּ חֲלִיצָה. גֵּט לְזוֹ וּבָעַל לְזוֹ צְרִיכָה גֶט וַחֲלִיצָה. גֵּט לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. גֵּט לְזוֹ וְחָלַץ לְזוֹ 33b אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.
Traduction
S'il a remis un acte de divorce à chacune d'elles, il doit se laisser déchausser par l'une d'elles. S'il a divorcé l'une et cohabité avec l'autre, il devra divorcer aussi la seconde (qu'il ne peut pas garder comme épouse, en raison du divorce d'avec la première), et se laisser déchausser par elle (en raison de l'illégitimité de la cohabitation); et il en sera de même s'il a remis le divorce à l'une et fait une promesse à l'autre. Enfin, s'il a divorcé l'une et s'est laissé déchausser par l'autre, il n'y a plus d'autre acte à accomplir après le déchaussement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. אחת ואסור בקרובות שניה וכרבנן דאמרי יש גט אחר גט:
גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה. דאסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודה לא נפקא דביאה פסולה היא:
ומאמר לזו צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
אין לאחר חליצה כלום. דאי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קידושין וכר''ע כדמוקי בבבלי:
הלכה: כֵּיצַד עָשָׂה מַאֲמָר כול'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מַהוּ לְמַאֲמָרוֹ שֶׁיְּהֵא מַאֲמָר לְבֵן תֵּשַׁע. בִּיאַת גָּדוֹל גּוֹמְרָתוֹ מַאֲמָרוֹ קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. בִּיאַת קָטָן גּוֹמֶרֶת מַאֲמָרוֹ קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. מַה בֵּין בִּיאָתוֹ לְמַאֲמָרוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מַה בֵּין מַאֲמָרוֹ שֶׁלַּגָּדוֹל לְמַאֲמָרוֹ שֶׁלַּקָּטָן. שְׁמוּאֵל אָמַר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עָשׂוּ בִיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. עָשׂוּ בִיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. וְדִכְוָותָהּ נַעֲשֵׂית חֲלִיצַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אֵין חֲלִיצַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּלוּם. וְלָמָּה עָשׂוּ בִיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. שֶׁכֵּן בִּיאָה בְגָדוֹל קוֹנָה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. נַעֲשֵׂית חֲלִיצַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּגֵט בְּגָדוֹל. וַחֲלִיצָה בְגָדוֹל אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶלָּא לְדַעַת.
Traduction
D'après l'avis de Rabbi (qui a dit plus haut que la promesse équivaut à un engagement forcé, même si elle est inconsciente), est-ce que la promesse faite par un garçon âgé de neuf ans a également une valeur contractante? -Non; car, pour un homme fait, la cohabitation qui doit suivre achèvera ce que la simple promesse a d'imparfait au point de vue de l'acquisition, tandis que l'on n'en saurait dire autant d'un enfant non nubile; car, si sa promesse donnée était effective (en ce sens que son acquisition est partielle, et laisse la femme en partie libre), il n'y aurait pas de différence entre sa cohabitation (qui n'engage qu'en partie) et sa promesse. Selon d'autres, on pourrait objecter que, si sa promesse était valide, il n'y aurait pas de distinction entre la promesse d'un homme fait et celle de l'enfant (c'est donc qu'elle est nulle). Samuel dit au nom de R. Méir (243)Cf. ci-après,( 10, 9 )(8).: on considère la cohabitation accomplie par un enfant, âgé de neuf ans et un jour, comme la promesse émanant d'un homme fait (c'est une acquisition partielle). Et comme il vient d'être dit que la cohabitation de ce garçon équivaut à la promesse d'un homme, de même le déchaussement opéré par un garçon de cet âge équivaut à la remise d'un acte de divorce à la belle-sœur par l'homme fait (il ne la libère pas entièrement, et la rend seulement inapte à épouser un Cohen). Les autres sages disent: le déchaussement opéré sur un beau-frère âgé de neuf ans et un jour n'a pas de valeur (il est sans conséquence légale pour la belle-sœur veuve). Pourquoi alors dire que la cohabitation par un garçon de cet âge avec sa belle-sœur équivaut à la promesse d'un homme fait? -C'est que la cohabitation par un homme a une valeur contractante, même si elle a eu lieu inconsciemment (et, pour un enfant, qui n'a pas encore conscience de ses actes, elle équivaut du moins à la promesse d'un grand); tandis que le déchaussement d'un garçon de cet âge ne pourra pas être plus valable que le divorce d'un grand, puisque même le divorce d'un grand libère seulement s'il a eu lieu en connaissance de cause.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ע''ד דרבי. דאמר לעיל מאמר קונה בע''כ:
מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע. אם מאמרו של בן ט' נמי הוי מאמר דהא לא בעינן לדעת:
ופשיט לה ביאת גדול גומרתו כו'. כלומר דבשלמא בגדול הואיל וביאתו קונה לגמרי הילכך במאמרו אמרינן דקונה ומשייר:
ביאת קטן גומרת. בתמיה כלומר אבל בקטן מי גומר לקנות בביאה דהרי ביאת בן ט' אינו אלא כמאמר בגדול דקונה ומשייר כדלקמן:
מאמרו כו'. ואי אמרת דמאמרו הוי מאמר וקונה ומשייר א''כ מה בין ביאתו למאמרו:
ואית דבעי מימר. דהכי מקשינן דאם מאמרו הוי מאמר א''כ מה בין מאמרו של גדול כו' ולא ניחא להו למיפרך כלישנא קמא דמאי קושיא דבאמת בקטן לא שייך לחלק והילכך מקשי ממאמרו של גדול ומסיק דלית ליה לבן ט' מאמר:
דברי ר''מ. בשם ר''מ דעשו ביאתן כו' דקונה ומשייר:
וכמה דאת אמר כו'. בניחותא דלר''מ כמו דביאתו כמאמר בגדול הוא ודכוותה נעשה חליצת בן ט' כגט בגדול גרסינן וכן הוא לקמן פ' האשה הלכה י''ז וכן בבלי צ''ו דחליצתו לר''מ דוחה כגט בגדול שפוסל ע''י אחין וצריכה חליצה וכן חליצת בן ט' אינה לפטור אלא לפסול:
ורבנן אמרי. דאין לו חליצה ומפרש טעמא ולמה אמרו עשו ביאת בן ט' כו' דהואיל דמצינו ביאה בגדול קונה שלא לדעת ובקטן דאין לו דעת מיהת כמאמר שוויי' רבנן:
אבל דנעשה חליצת כו'. דהרי חליצת גדול עצמה אינה אלא לדעת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source